פסק-דין בתיק עת"מ 15552-04-13

העתירה בתמצית

בפני עתירה המופנית כנגד החלטת ועדה לשכתית בראשות מנהלת לשכת רשות האוכלוסין בחיפה  שניתנה ביום 24/3/13 ושדחתה ערר שהגישו העותרים על החלטה מיום 13/3/13, ולפיה נדחתה בקשת העותרים להסדרת מעמדה של העותרת 1 בישראל  מכוח נישואיה לאזרח ישראלי, העותר 2.

עתירה זו (להלן: העתירה החדשה") הינה עתירת המשך לעתירה קודמת (להלן: " העתירה הקודמת") שהגישה העותרת, עת"מ 50404-12-12 שנמחקה בהסכמה ביום 7/7/13. עם זאת יצוין כי הוסכם על ב"כ הצדדים, כי כל החומר שהוגש לבית המשפט במסגרת העתירה הקודמת ישמש גם לצורך העתירה הנוכחית.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את העתירה. להלן טעמי.

רקע עובדתי

העותרת, ילידת ונתינת רומניה, הגיעה לישראל, כך לטענתה, על רקע של קשר זוגי עם אזרח ישראלי בשם נתי טולוצ'ינסקי (להלן: " בן הזוג הראשון"). לראשונה נכנסה לישראל בשנת 1996 ולדבריה עברה להתגורר בישראל עם בן הזוג הראשון בראשית שנת 2002. לדבריה, עוד בשנת 2002 החל בן הזוג הראשון לטפל בהסדרת מעמדה בישראל ומטעמים שאינה ידועים לה, לא הושלם ההליך. 

במהלך כל השנים חיה העותרת בישראל ולדבריה אף הקימה עסקים וצברה רכוש. בין לבין עלו יחסיה עם בן הזוג הראשון על שרטון, לטענתה, עקב אלימות מתמשכת כלפיה. יצוין כי בעתירה החדשה טוענת העותרת כי נפרדה מבן הזוג הראשון בחודש ספטמבר 2010. בעתירה הקודמת טענה העותרת כי נפרדה מבן הזוג הראשון בסוף שנת 2011. ביום 25/11/12 ניתנה החלטה ע"י לשכת רשות האוכלוסין בחיפה, בהמשך לפניה מיום 20/11/12, כי לאור הצהרת העותרת והצהרת בן הזוג הראשון על סיום היחסים בינם, כי ההליך המדורג, מכוחו אושר מעמדה של העותרת בישראל, הופסק וכי עליה לצאת את הארץ. במכתב צוין כי עומדת לעותרת הזכות לערער על ההחלטה בפני גורמי רשות האוכלוסין. ביום 3/12/12 שלח ב"כ העותרת ערר על ההחלטה הנ"ל וביום 24/12/12 נדחה הערר (יצוין כי בהחלטה בערר נרשם כי היא מתייחסת לפנייה מיום 18/12/12 של ב"כ העותרת עו"ד שפרונג, ואולם מכתב הערר, שנכתב ע"י עו"ד פרחי, נושא תאריך 3/12/12. נראה לכאורה כי קיים מכתב נוסף שלא צורף לעתירה הקודמת).

יצוין כי ההחלטה נשוא העתירה הקודמת דחתה את בקשת העותרת ליתן לה מעמד בישראל על אף הפסקת הקשר עם מר טולצ'ינסקי בהיותה קרבן לאלימות של בן זוג. המשיב הבהיר בהחלטתו נשוא העתירה הקודמת, כי מעמד לבן/בת זוג של אזרח ישראלי ניתן בנסיבות אלו רק כאשר מדובר בבני זוג נשואים. מאחר והעותרת לא הייתה נשואה למר טולצ'ינסקי, לא חל עליה הנוהל לעניין נפגעי אלימות בתא המשפחתי והיא אינה זכאית למעמד בישראל.

עוד יצוין כי מהמסמכים שהוגשו במסגרת העתירה הקודמת, ואשר על פי המוסכם הם חלק מהעתירה החדשה, עולה כי בין העותרת לבן זוגה הראשון מחלוקת בנוגע לזכויות בעסק מסחרי, ובעניין זה הוגשה לבית משפט השלום בקריות תביעה (תביעה שמספרה 3324-11-12). במסגרת תביעה זו, שהוגשה ביום 4/11/12, צורף תצהיר העותרת בו, בסעיף 8, מספרת העותרת כי " עד לאחרונה הייתי בת זוגו לחיים של... (בן הזוג הראשון. ההדגשה הוספה. ר.ש.)" כמו כן פנתה העותרת לבית משפט השלום בחיפה והן לבית משפט השלום בקריות בבקשות למתן צו למניעת הטרדה מאימת שהופנו כנגד בן הזוג הראשון. במקביל הגיש בן הזוג הראשון תביעה כנגד העותרת לבית הדין לעבודה בחיפה (53276-10-12) במסגרתה תבע פיצויי פיטורין וזכויות אחרות המגיעות לו, לטענתו, מאחר והיה שכיר בעסקיה של העותרת ופוטר על ידה. לעניין תביעה זו יצוין כי בישיבת בית הדין לעבודה מיום 17/3/13 נרשמו עובדות מוסכמות כדלקמן:

" 1.        התובע (בן הזוג הראשון. ר.ש.) עבד בנתבעת, חברה שבשליטת הגב' עדינה טודור החל מתאריך 1.10.2001, מועד פתיחת העסק.

2.         מועד סיום עבודתו של התובע שנוי במחלוקת, אולם אין חולק כי עבודתו בפועל הסתיימה בתאריך 9.10.12. ממועד זה נאסר על התובע להימצא במקום העבודה בעקבות הרחקה שהוצאה ע"י המשטרה, לטענת התובע בשל תלונה כוזבת."  

מצאתי לנכון לציין נתונים אלו בשים לב לאי-הבהירות בנוגע למועד בו נפרדה העותרת מבן זוגה הראשון וכן בשים לב לנתונים העולים ממכלול התביעות הנ"ל, שעניינם בשאלה האם ועד מתי היו העותרת ומר טולצ'ינסקי בני זוג או שהקשר בינם היה, לפחות בחלק מהתקופה, על רקע עסקי ותעסוקתי. יודגש כי הקשר הקודם אינו בפני עוד ואולם הדברים משליכים גם בנוגע לעמדת המשיב בנוגע לקשר הנטען כעת, במסגרת העתירה שבפני.

העותרת טוענת כי בחודש נובמבר 2011 הכירה את העותר 2 שהוא אזרח ישראלי. לדבריה האהבה ניצתה והם החלו לחיות יחדיו. העותר 2, שהיה מוסלמי, אף המיר את דתו ו ביום 24/12/12 נישאו השניים בטכס נוצרי.

העותרת פנתה בבקשה חדשה להסדרת מעמד בישראל מכוח נישואיה לעותר 2. ביום 13/3/13 ניתנה החלטה מפורטת שדחתה את הבקשה. בהחלטה צוין כי על פי הראיות שנאספו ע"י הרשות המנהלית, לרבות הצהרת העותרת מיום 20/11/12 כי אין לה בן זוג ישראלי, הסדרת קשר והנישואין בתוך כחודש מהצהרה זו והעובדה שהעותר 2 הצהיר כי הוא שכיר העובד אצל העותרת, עולה כי מדובר בנישואין שכל מטרתם הסדרת מעמד בישראל, ומטעם זה נדחתה העתירה. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה ביום 24/3/13.

מכאן העתירה שבפני.

טענות הצדדים

טיעוני הצדדים פורטו בהרחבה בכתבי הטענות ופרוטוקול הדיון שבפני.

טענות העותרת הופנו הן כנגד נוסח ההחלטה שניתנה בערר שנדחה ע"י המשיב והן כנגד ההחלטה לגופה. ככל שהדבר נוגע לנוסח הערר והאופן בו נרשמו ההחלטות, ניתנה על ידי החלטה הדוחה את הטענות, בדיון מיום 7/7/13 ואינני מוצא צורך לחזור על הדברים שנכתבו בהחלטה. 

בכל הנוגע להחלטה עצמה, טוען ב"כ העותרת כי יש מקום לאפשר לעותרת לקבל מעמד מכוח נישואיה לעותר 2, כאשר יש לאפשר לה הזדמנות להוכיח כי מדובר בקשר נישואין אמיתי וכנה. לעניין זה מציין ב"כ העותרים כי העותרת שוהה כבר שנים בישראל, היא מנהלת עסקים, ואין מקום לחייבה לצאת את הארץ כעת וראוי לאפשר לה להוכיח את כנות הקשר עם העותר 2.